.png)
7.10, דסק החדשות.
היממה
ששינתה את חיינו
"מה לעזאזל, יואב?", הייתה ההודעה שהופיעה בשעה 6:37 בקבוצת המסרים הפנימית של מערכת החדשות של ynet בבוקר שבת, שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023. אלה היו דמדומי משמרת הלילה בדסק, שבימים כתקנם אנשיה נוהגים בשלב זה להתחיל לארוז את עצמם לפני שהם מתקפלים הביתה לישון. ההודעה מוענה לכתב הצבאי, יואב זיתון, ונשלחה על ידי מבזקן שהצליח להשחיל נשימה ראשונה בתום שמונה דקות רצופות שבהן עדכן את הגולשים על מטחים בלתי פוסקים שנורו ללא הסבר מניח את הדעת מרצועת עזה לדרום הארץ ולמרכזה. מה לעזאזל, באמת?
תשובה לתהייה הזאת מן הסתם לא התקבלה באותם רגעים, ולמעשה גם לא בימים ובשבועות הבאים, שבמהלכם הפכו שתי המילים "מה לעזאזל" משאלה נקודתית למצב צבירה לאומי. מתקפת חמאס נחתה בהפתעה והכתה בהלם 10 מיליון ישראלים, את מנהיגיהם, את כוחות הביטחון וגופי המודיעין, את ארגוני ההצלה ואת משרדי הממשלה. מערכות התקשורת לא היו שונות במובן הזה. טבח 7 באוקטובר, על אופיו המזוויע וממדיו הבלתי ניתנים להכלה, נחשפו גם בפניהן רק בתום שעות ארוכות - טפח אחר טפח, פיסת מידע אחרי הודעת דובר צה"ל, עדות מהתופת אחרי סרטון בטלגרם. בתוך ערפל הקרב ותחת ענני הכאוס שהלכו והתקדרו, המשימה הייתה לנסות לשקף לציבור מציאות אסונית מתגלגלת.
לציון 100 ימים שחלפו מאותו בוקר, הפרויקט שלפניכם מציג את סדר ההתרחשויות כפי שהן התקבלו מאחורי הקלעים של דסק החדשות, ולפני שהמידע עוּבּד, טופל על ידי העורכים והפך לידיעות, המבזקים, הכתבות והודעות הפוש שנשלחו לטלפונים הניידים של הגולשים ביממת הפתיחה של המלחמה – מהאזעקות הראשונות ועד הקרבות לטיהור הנגב המערבי בבוקר 8 באוקטובר.
בעמודים הבאים מוצגת כרוניקה של 24 השעות הללו והיא משלבת שני מרכיבים. הראשון הוא תוכן קבוצות המסרים הפנימיות של דסק החדשות, המהוות כלי קיבול בזמן אמת לדיווחי הכתבים השונים, חדשות מתפרצות מכלי תקשורת פלסטיניים ומהעולם, הודעות רשמיות של ארגוני ביטחון והצלה, תיעוד מהרשתות החברתיות ועדויות שהגיעו מהזירות בשטח.
המרכיב השני הוא תיבת המייל האדום של ynet – פלטפורמה המאפשרת לגולשים ליצור קשר עם המערכת ולהעביר מידע, תמונות וסרטונים. החל משעות הצהרים של 7 באוקטובר היא היוותה מרכז מידע בלתי רשמי, כשאלפי קרובים וחברים מבועתים שלחו באמצעותה פרטים על יקיריהם, במה שהפך לרשימת נעדרים מתעדכנת (שלימים התפצלה לשתי רשימות – קורבנות וחטופים).
המידע שלפניכם כולל את תוכנם של דיווחים ומיילים אדומים מאותו יום, שלמען נוחות הקריאה נבררו מבין כמות גדולה פי כמה וכמה, וכל אחד מהם מהווה חלק זעיר בתמונת הפאזל שהורכבה. ברוב המקרים מדובר במידע גולמי וראשוני, וחלקו עוסק באירועים מתגלגלים שמהותם התבררה רק בהמשך. למשל הדיווחים העמומים על האירוע "בחדר האוכל" של קיבוץ בארי, או זוג מבוגר שמחבלים השתלטו על ביתו באופקים, או פניות של גולשים שביקשו מידע על קרוב משפחה, אז עדיין אלמוני, ששמו הפך כעבור זמן לא רב למוכר בכל בית בישראל אחרי שהתברר שנחטף או גרוע מכך.
מרצף הדיווחים שתקראו ניתן ללמוד גם על האלתור שנכפה על המערכת, שהוקפצה מהרגע להרגע כדי להתמודד עם היקף האירועים וההפתעה. הכתבת הפרלמנטרית מצאה עצמה מופקדת על ארגוני ההצלה וכתב אזור הצפון ראיין ניצולים מהמסיבה ברעים. כתב תחום הרכב נשלח לשדרות ודיווח לאורך היממה על הקרב בתחנת המשטרה, וכתב המסקר בשגרה את אזור ירושלים מצא את עצמו בלב האירועים אחרי שבמקרה עשה את החג אצל הוריו במושב תקומה שבעוטף.
מה שהעמודים שלפניכם לא מצליחים להמחיש הוא הממד האנושי. כמו כל ישראלית או ישראלי אחרים בשבת ההיא, גם העיתונאים חוו תחושות הלם, יגון וחרדה, ונדרשו לתפקד בעבודה בין הרגעת בני משפחה לבין דאגה לקרובים בדרום. ההתנגשות הטרגית בין האישי למקצועי התממשה ב-10:00 בבוקר, כשראש הדסק כתב בקבוצה הפנימית "הוא לא עונה", בתשובה לשאלה על צלם המערכת האהוב והמוערך רועי עידן, תושב כפר עזה, שהספיק לתעד גלשן רחיפה שהתקרב לקיבוץ שלו לפני שנרצח עם אשתו סמדר, ובתו אביגיל בת ה-3 נחטפה לעזה. 100 ימים חלפו מאז, וגם במבט לאחור השאלה "מה לעזאזל" נותרה ללא תשובה.
מערכת ynet
עורכת הפרויקט: מעין רודה
איסוף מידע: רעות מרים כהן
עיצוב ובנייה: דניאל קורזינר, ליטל ברני, רני ברגר ועדי פארי
בעמודים הבאים מוצגת כרוניקה של 24 השעות הללו והיא משלבת שני מרכיבים. הראשון הוא תוכן קבוצות המסרים הפנימיות של דסק החדשות, המהוות כלי קיבול בזמן אמת לדיווחי הכתבים השונים, חדשות מתפרצות מכלי תקשורת פלסטיניים ומהעולם, הודעות רשמיות של ארגוני ביטחון והצלה, תיעוד מהרשתות החברתיות ועדויות שהגיעו מהזירות בשטח.
המרכיב השני הוא תיבת המייל האדום של ynet – פלטפורמה המאפשרת לגולשים ליצור קשר עם המערכת ולהעביר מידע, תמונות וסרטונים. החל משעות הצהרים של 7 באוקטובר היא היוותה מרכז מידע בלתי רשמי, כשאלפי קרובים וחברים מבועתים שלחו באמצעותה פרטים על יקיריהם, במה שהפך לרשימת נעדרים מתעדכנת (שלימים התפצלה לשתי רשימות – קורבנות וחטופים).
המידע שלפניכם כולל את תוכנם של דיווחים ומיילים אדומים מאותו יום, שלמען נוחות הקריאה נבררו מבין כמות גדולה פי כמה וכמה, וכל אחד מהם מהווה חלק זעיר בתמונת הפאזל שהורכבה. ברוב המקרים מדובר במידע גולמי וראשוני, וחלקו עוסק באירועים מתגלגלים שמהותם התבררה רק בהמשך. למשל הדיווחים העמומים על האירוע "בחדר האוכל" של קיבוץ בארי, או זוג מבוגר שמחבלים השתלטו על ביתו באופקים, או פניות של גולשים שביקשו מידע על קרוב משפחה, אז עדיין אלמוני, ששמו הפך כעבור זמן לא רב למוכר בכל בית בישראל אחרי שהתברר שנחטף או גרוע מכך.
מרצף הדיווחים שתקראו ניתן ללמוד גם על האלתור שנכפה על המערכת, שהוקפצה מהרגע להרגע כדי להתמודד עם היקף האירועים וההפתעה. הכתבת הפרלמנטרית מצאה עצמה מופקדת על ארגוני ההצלה וכתב אזור הצפון ראיין ניצולים מהמסיבה ברעים. כתב תחום הרכב נשלח לשדרות ודיווח לאורך היממה על הקרב בתחנת המשטרה, וכתב המסקר בשגרה את אזור ירושלים מצא את עצמו בלב האירועים אחרי שבמקרה עשה את החג אצל הוריו במושב תקומה שבעוטף.
מה שהעמודים שלפניכם לא מצליחים להמחיש הוא הממד האנושי. כמו כל ישראלית או ישראלי אחרים בשבת ההיא, גם העיתונאים חוו תחושות הלם, יגון וחרדה, ונדרשו לתפקד בעבודה בין הרגעת בני משפחה לבין דאגה לקרובים בדרום. ההתנגשות הטרגית בין האישי למקצועי התממשה ב-10:00 בבוקר, כשראש הדסק כתב בקבוצה הפנימית "הוא לא עונה", בתשובה לשאלה על צלם המערכת האהוב והמוערך רועי עידן, תושב כפר עזה, שהספיק לתעד גלשן רחיפה שהתקרב לקיבוץ שלו לפני שנרצח עם אשתו סמדר, ובתו אביגיל בת ה-3 נחטפה לעזה. 100 ימים חלפו מאז, וגם במבט לאחור השאלה "מה לעזאזל" נותרה ללא תשובה.
מערכת ynet
עורכת הפרויקט: מעין רודה
איסוף מידע: רעות מרים כהן
עיצוב ובנייה: דניאל קורזינר, ליטל ברני, רני ברגר ועדי פארי
להמשך קריאה
