למיניבוס של 14 מקומות הצליח נהג ההסעות יוסף אלזיאדנה מרהט לדחוס יותר מ־30 חבר'ה שנמלטו מהמסיבה ברעים. להכרת התודה על הצלת החיים נוספה ההקלה כששני קרובי משפחתו, האחים עאישה ובילאל אלזיאדנה, השתחררו בשבוע שעבר מהשבי. "רצינו לעשות מסיבה, אבל נחכה שגם האבא והאח שלהם ישתחררו", אומר אלזיאדנה, שהסיוטים עוד רודפים אחריו. "אני עד עכשיו בטיפולים פסיכולוגיים, לא עובד, לא מפסיק לשחזר את הבוקר השחור שבו אני מקבל טלפון מבחור בשם עמית שאומר לי 'יוסף, יש טילים, חדירת מחבלים, יריות בכל מקום, אתה יכול לבוא?'"

את עמית ואת חבריו הסיע בשישי למסיבה. הם קבעו שיחזיר אותם בשבת בצהריים. כשקיבל את הטלפון בבוקר, לא חשב פעמיים, זינק למיניבוס. כשהגיע לאזור בארי, הזהירו אותו צעירים ישראלים, "אחי, מחבלים בתוך הקיבוץ, לאן אתה נוסע?"

"ברור שפחדתי, אבל היו לי חיים להציל", הוא אומר. נסיעה מטורפת, והוא כבר שם, יריות סביבו, עמית והוא בקשר טלפוני, חוברים זה לזה, והצעירים קופצים למיניבוס. "אומרים לי 'סע', אבל אני מתעקש לאסוף עוד. משכנו פנימה בחורה פצועה ואת החבר שלה, וככה נסענו עם דלת חצי פתוחה, ובכל פעם שהייתי רואה מישהו רץ ליד המיניבוס, הייתי מאט, והנוסעים היו מוציאים ידיים ומושכים אותו פנימה".

ההורים של הצעירים שהוא הציל מתקשרים כדי להודות לו. תומכי חמאס מתקשרים כדי לאיים. "הם לא מזיזים לי", הוא אומר. "בישראל אנחנו עם אחד. המדינה צריכה לשנות את היחס לבדואים".

בינתיים מחכים נוסעי המיניבוס לסוף המלחמה, להיפגש בחצר של יוסף לעל האש, כמו שהבטיח. לחגוג את החיים.