לא מזמן ראיתי בטלוויזיה סגן אלוף מרשים בבגדי קרב וקסדה, מאחוריו טנק, והוא אומר כך: "אני שולח לכם את החיזוקים שלי. ואני מצפה מכם, עם ישראל, להיות מאוחדים, להיות חסונים, כי רק יחד נדע לנצח. כי כוחנו באחדותנו. זו העת להיות ביחד, זו העת להתאחד, זו העת לתמוך האחד בשני ולהוביל למטרה אחת - ניצחון. אין לנו ברירה אחרת - ניצחון".

כל כך התרגשתי מדבריו שתיכננתי לצלצל אליו, להציג את עצמי ולומר: "מדבר מעריץ. תודה לך על מי שאתה".
כמה ימים אחר כך קראתי לדאבון לב שסא"ל סלמאן חבקה נפל בקרב בעזה. זה היה האיש המיוחד שכל כך הרשים אותי בדבריו בטרם קרב. קראתי שהיה בן 33 בנופלו, שהיה מן מהכפר הדרוזי יאנוח ג'ת, מפקד גדוד 53. קראתי שהוא הסתער בגבורה עם הטנק שלו במהלך חיפוי ללוחמי גולני ונהרג במקום. "יחד נגיע לניצחון", כך אמר בטרם חירף נפשו למות, ולא זכה לממש את הדברים שאמר בחייו.

קודם לקרב הזה, בבוקר שמחת תורה, יום פרוץ מתקפת הפתע של חמאס על העוטף, קיבל הודעה על אירוע גדול המתרחש בגבול עזה. הוא הגיע ראשון לקיבוץ בארי עם שני טנקים וחָבַר לכוח צנחנים במקום. יחד עם יתר הכוחות בשטח הם הדפו את חיילי חמאס, חיסלו עשרות מחבלים – והכריעו את הקרב.

איזה גיבור, וכמה חבל.

סא”ל סלמאן חבקה ז"ל הותיר אישה וילד בן שנתיים.
נתבקשתי לבחור בדמות יוצאת דופן במלחמה הזאת, אף שאין כמעט לוחם אחד, מן החיילים ועד למפקדים הגבוהים, שאיננו גיבור, כי מן המהמורה הנמוכה שממנה התעשתנו וטיפסנו אל הקרב הנורא הזה, כל כך הרבה גיבורים התגלו לנו בהסתערותם קדימה לעבר תופת לא ידוע, בחירוף נפש, במצבים חסרי סיכוי, כדי להציל חברים – עד כדי כך ששילמו בחייהם.

ובכל זאת, אני בחרתי בסלמאן חבקה, כי אני חושב שמי שאומר לפני הקרב שממנו לא חזר את המילים "עם ישראל, רק באחדותנו ננצח", מי שאומר מילים שכאלה, אני רואה בו את אחי. אני רואה בו את מי שבזכותו, בין יתר הגיבורים, אני חי כאן בארץ. סלמאן חבקה הוא דרוזי, והוא קרא לנו, לכולנו, להיות אחים כי כך חי וכך מת.

יש לי הרבה חברים דרוזים: משפחת חסון, משפחת פראג'. במלחמת המפרץ, כשעננה כבדה רבצה על כולנו וסקאדים נורו על הערים, צילצל אליי פואד ביראני מדליית אל־כרמל וביקש בכל מאודו שאגיע לביתו, כי שם אין סקאדים. עוד הוסיף ואמר לי "ביתי ביתך, אחים אנחנו". עניתי לו "תודה, אח שלי, השם ירחם עלינו כולנו". במלחמה הזאת הוא צילצל שוב וביקש שאבוא לדליית אל־כרמל. "אח שלי", כך אמר, "ביתי ביתך".

אני חושב שבאה עת למצוא פתרון חוקי שיראה באחינו הדרוזים – בהם סלמאן חבקה הגיבור, שנפל למען שנחיה אנו – אחים שווים, הם ובניהם ובני בניהם – לא רק בברית דמים, אלא בברית של חיים ושוויון, כמו שכבר הצהרנו כשקמה המדינה, במגילה המכוננת.