את עמרי מיכאלי, בן 35, הכרתי בנסיעה של פצועי צוק איתן למשחק של מכבי בקליבלנד ב־2014. אין מי שלא התאהב בו שם במבט ראשון. הוא הגיע לשם כסמל המלחמה ההיא, לוחם דובדבן שנפצע קשה והתעטף בדגל ישראל כשהובהל באלונקה לבית החולים. תמונתו עיטרה את שער "ידיעות אחרונות" באותו יום, ובהמשך עברה לעיתונים בעולם. אבל עמרי הקפיד לומר שהוא ממש לא מרגיש סמל, בטח לא גיבור, אף שזכה אז בצל"ש הרמטכ"ל. הוא ניהל קרב הרואי שבו חוסלו מחבלים רבים כשהוא כבר פצוע ומדמם. "שמע, אחי, התעטפתי בדגל בעניין של אינסטינקט. מי חשב על צלמים? אני פשוט מחובר לדגל, וזה היה טבעי בשבילי אז".

מה שעוד היה טבעי בשבילו זה לעזוב הכל ולהגיע לקרבות. מבצע צוק איתן מצא אותו בנסיעת עבודה מטעם חברת ביטחונית לאפריקה, "אבל בתור מילואימניק, להגיע בטיסה לארץ כדי ללחום זה נטו מתוך מחויבות ואהבה למדינה", הסביר בפשטות, בלי שמץ של ציניות.

ירדנו לקוקטייל הפתיחה של האירוע. מכבי תל־אביב הגיעה אז כאלופת אירופה, קליבלנד הייתה של דיוויד בלאט ולברון ג'יימס. הרבה כוכבי כדורסל הסתובבו שם באותו ערב, אבל אחד הפופולריים ביותר לסלפי היה עמרי מיכאלי. "אני לא מאמין שאני מסתובב פה ככה", אמר לי אז, "אחרי שלפני חודשיים הייתי בתוך לחימה עצומה. עכשיו, אחרי השיקום, אני יכול לומר שהחיים ממשיכים ושבאמת הכל בסדר. אני והחברים שלי פה שנפצעו בקרבות מסתובבים בחיוך ענק, ואני מודה על הרגעים האלה שאני חי, הולך ונהנה. אני מבין שזה לגמרי לא מובן מאליו".

במבט לאחור, הדברים מצמררים. אולי בתוך תוכו הוא ידע משהו, עמרי, האיש עם החיוך המבויש הבלתי נגמר, אבל האופי שלו לא נתן לו להתכנס לעולם שלו בלבד. מישהו אחר אחרי פציעה כזו היה אולי מבקש לעצמו מנוחה, אולי היה פורש מהחזית הקרבית, אבל מיכאלי המשיך לכרוך את גורלו בזה של המדינה, ובהמשך נפצע גם במבצע בית וגן. הוא שלח הביתה תמונת פייק של שריטה כדי שלא ידאגו, ומיהר לחזור לג'נין כדי להילחם לצד חבריו.

גם הפציעה בג'נין לא הרשימה מדי את עמרי, שמיהר לקפוץ שוב, עם האזעקות הראשונות, לארוז תיק ולטוס ברכב למקום הקרבות בדרום. קודם הספיק להיפרד מבת זוגו רון עמר. בכפר עזה הוא היה שוב ראשון להסתער על המחבלים במסגרת הכוח שהגיע. "הוא לחם שם כמו פנתר, דברים שרואים רק בסרטים של רמבו", סיפר חבר לקרב. "גם ברגעים האחרונים בחייו הוא הציל נפשות".

עמרי מיכאלי היה גיבור־על אמיתי בעולם מלא פייק, השראה ביקום מלא דמויות מופרכות של מארוול, ציוני בכל וריד בגופו בלי לדבר על ציונות, המנהיג השקט, העניו.

היה שלום, עמרי אהוב. רק אל תכעס שעשינו ממך עניין כאן. נזכור, לנצח.